אשרת שנגן היא ויזה המונפקת על ידי אחת המדינות שחתמו על הסכם שנגן. נכון לעכשיו, הנוסח "בכפוף לחוק שנגן של האיחוד האירופי" הוא קצת יותר נכון, אך ברוב המקרים אנשים עדיין מדברים על ההסכם. הופעתה של אשרת שנגן קשורה ישירות להתקדמות העבודה ליישום הוראות הסכם שנגן.
ההיסטוריה של הסכם שנגן
לאחר מלחמת העולם השנייה, מדינות אירופה הבינו עד כמה חשוב יהיה ליצור איחוד כלכלי אירופי, שיאפשר לכלכלה של כל אחת מהמדינות המשתתפות להתפתח ללא מכשולים שונים. לצורך כך הוקמה הקהילה הכלכלית האירופית, שמטרתה העיקרית נקראה שוק משותף למכירת סחורות ושירותים. יצירת החברה פירושה שעם הזמן ייושמו כל הצעדים לכינונם של ארבע חופשיי התנועה כביכול: סחורות, שירותים, הון ואנשים.
לשם כך ננקטו צעדים כלכליים שונים, שהמשמעותיים שבהם היו הקמת איחוד המכס בשנת 1958, אך תנועת האנשים נותרה קשה לאורך זמן. אזרחי מדינות אירופה לא היו זקוקים לויזות, אך נוכחותם של בקרת דרכונים אילצה אנשים לבצע דרכונים ולבזבז זמן על מעבר גבולות.
זה נמשך עד 14 ביוני 1985, באותו יום ממש נחתם הסכם שנגן. האירוע התרחש על ספינה בשם "הנסיכה מארי-אסטריד" במקום בו התכנסו גבולות צרפת, גרמניה (אז FRG) ולוקסמבורג. עליו חתמו נציגי חמש מדינות: בלגיה, צרפת, הולנד, לוקסמבורג וגרמניה. הם היו אלה שהיו הצדדים הראשונים להסכם שנגן. המסמך עצמו קיבל שם זה, מכיוון שהכפר הקרוב ביותר למקום הניווט של הספינה נקרא שנגן.
בתחילה, הסכם שנגן פירושו שבקרת הדרכונים תוחלף במעקב אחר כלי רכב החוצים את הגבול, ובגינם הם נדרשו להאט בעת מעבר במחסומים. למרות החתימה, ההסכם לא הוחל זמן רב.
יישום הסכם שנגן
הדחף לחיסול הגבולות הסופי ניתן על ידי הקמת האיחוד האירופי, שכל אזרחיו קיבלו את הזכות לתנועה חופשית במדינות החברות בו. נשאלה השאלה להסיר את הגבולות הפנימיים באיחוד האירופי לחלוטין. האמנה להחלת הסכם שנגן נחתמה רק בשנת 1990. אז התקבלה ההחלטה לבטל לחלוטין את בקרת הגבולות הקבועה, אם כי בקרות סלקטיביות עדיין מקובלות. במקביל, הוחלט על הצגת אשרות שנגן, שכן אמור להיווצר מרחב ויזה יחיד.
נדרשו עוד 5 שנים להוציא לפועל את ההחלטה הזו. הסכם שנגן נכנס לתוקפו רק ב- 26 במרץ 1995, במהלכו ספרד ופורטוגל הצליחו לחתום עליו.
החלפת הסכם שנגן בחקיקה של האיחוד האירופי
ב- 1 במאי 1999 תוקן הסכם שנגן והוחלף בחקיקת שנגן של האיחוד האירופי. מה שנקרא אמנת אמסטרדם נכנס לתוקף, שבוצעו בו כמה תיקונים. על פי הסכם זה, יישום הסכם שנגן נכלל בחקיקה של האיחוד האירופי, ולכן הסכם שנגן עצמו מוחלף כעת על ידיו.
כל המדינות החדשות באיחוד האירופי אינן חותמות עוד על הסכם שנגן, אך הן מתחייבות לציית לחקיקת האיחוד האירופי, הכוללת את כללי שנגן.
