עליכם להתכונן לטיול ביסודיות וללא חיפזון. בפעם הבאה שארגון התיירות הוא עניין רציני יידון אילו דברים וחפצים צריך לקחת עם הטפט וכיצד להכניס את הכל לתיק גב. חשוב לציין כי כל אחד מחברי הקבוצה חייב לערוך התאמה. אין צורך להסביר במפורש מדוע יש צורך בכך. במסלול יתכנו מצבים בהם נדרש להדליק אש במהירות ובכל מזג אוויר. ואתה צריך להיות מוכן להליך זה. אך גם במקרה בו הקבוצה עצרה לעצירה, יש צורך להקים אוהלים ולבחור מקום לאח על פי כללים שהוקמו זה מכבר.
עצירה או שהייה ארוכה, מדורה היא האובייקט המרכזי שסביבו זורמים כל החיים והמרכיב הרומנטי בטיול. ולפני שנדלקת מדורה, עליכם לבחור מקום בו הכי נוח להכין אש. אני חייב לומר שהתיירות וההיסטוריה המקומית קיבלו תנופה חדשה להחיות. בפרט, הרבה חומרי לימוד מתפרסמים כדי לסייע לחובבי טיולים צעירים. עם זאת, תרגול נותר הבסיס העיקרי לכל פעולה. המקום לשריפה נבחר כך שהוא מוגן מפני רוח וגשם. זה צריך להיות ממוקם בצד הנמוך של האוהלים ובמרחק של לפחות 5 מטרים מהם. זה נדרש על ידי אמצעי בטיחות אלמנטריים - ניצוצות מאש יכולים לפגוע בקלות באוהלים.
לאחר מכן הכנת האח עצמה. המקום מפונה מעלים ועשב ישנים. לעתים קרובות מאוד מסירים את השכבה העליונה של הסוד, והאתר מרופד באבנים. במידת הצורך העמקה נעשית בקרקע. קצירת עצים להסקה היא עסק אחראי. עדיף לאסוף עץ צחצוח יבש, זרדים וגזעי עץ. ענפי אורן, זרדים ובולי עץ נשרפים היטב ונותנים הרבה חום. דשא יבש, ענפי שיח וקליפת עצים מתאימים לשמירה על האש. אבל לפני כן, אתה צריך להכין את מה שמכונה הדלקה ועצי הסקה. קליפת ליבנה מתאימה ביותר להדלקה. אתה יכול להשתמש במחטי אורן או ארז יבשים.
זה לא סוד שאת כל הסחורות הדרושות לתיירות ניתן לקנות בחנות. אבל, כפי שמראה בפועל, החומר להדלקה מוכן בצורה הכי אמינה במו ידיך. חוקרים מנוסים עושים בדיוק את זה. זה בכלל לא הכרחי שיעורי הבית יועילו לטיול. חתיכת קליפת ליבנה וגפרור המונח במיכל מתכת יכולים להועיל אחת לשלוש שנים. אבל אדם נבון תמיד שומר את המשאב הזה בתרמיל שלו. לסיכום, יש לומר שהעיקר הוא להדליק להבה קטנה ולהגדיל בהדרגה את אזור הצריבה על ידי הוספת ענפים או זרדים דקים ויבשים. חשוב לא למהר או להתעסק. יש להקפיד על כלל זה בכל מזג אוויר.
