המדבר הוא חולות אינסופיים, שם מורגש הכי הרבה מחסור במים. עבור תושביה, המקור היחיד לנוזל היקר הזה הוא נווה המדבר. בנוסף, נאות מדבר יכולות להיות אטרקציות טבעיות מדהימות המדהימות בהדרן.
נווה מדבר נווה הוא לא מקלט קל למטיילים; זו עיר שלמה, שהיא גם אחד המרכזים הדתיים החשובים ביותר בתוניסיה. על פי האגדה, המעיין הראשון שנשפך מהאדמה לאחר המבול הגדול היה כאן. כעת נווה המדבר נפט נמצא בגבולות תוניסיה ואלג'יריה.
נווה מדבר נפתה וקורביי הוא דוגמה לעבודה משותפת של הטבע והאדם. בנווה מדבר, מים מצטברים בסלעים נקבוביים תת קרקעיים ואז עולים מעלה דרך תקלות וסדקים בקרום כדור הארץ. האיש, בתורו, בנה מערכת השקיה מתוחכמת המפיצה מים על פני מטע התמרים. עץ זה פשוט שאין לו תחליף לתושבים המקומיים. זה נותן להם לא רק פירות מתוקים טעימים. עלי דקל נחתכים, מיובשים ונארגים מהם סוגים שונים של סלים וכלים אחרים. זרעי תמרים נטחנים ומתווספים להאכלת בעלי חיים. יין מיוצר ממיץ העץ. כאשר עץ מפסיק לשאת פרי, הוא גם מרוויח - הוא משמש כעץ. בין היתר, עצי דקל מגנים באופן מושלם על צמחים אחרים מפני השמש הקופחת. בתנאים כאלה מגדלים האיכרים המקומיים גידולים חקלאיים שונים.
בדרום העיר נפתא יש את שוט-אל-שרגי - זהו אגם ערמומי ומלוח. בקיץ הוא מתייבש לחלוטין, התחתית הופכת לקרום מאובן, שבמרכזו נוצץ מלח מאודה. בסתיו, כשמפלס המים עולה, האגם מתמלא שוב. ובאביב, האגם הופך לביצה של בוץ מלוח, כאשר מפלס המים שוב יורד.
לפני שהכביש המהיר הונח על פני האגם, חצו אותו מטיילים בשביל צר מרופד בעצי דקל. אם מישהו יעזוב את הדרך, הוא יכול למות. הם אומרים שפעם נעלם כאן שיירה שלמה.
נפתא היא גם מרכז התנועה הסופית האסלאמית. בתחילת תקופתנו איברהים בן-אדהם, שהקים את הזרם הזה, הגיע לנווה המדבר כדי ללמוד את הקוראן ולהתפלל לאללה. לאחר מכן, נפתה הפכה למקדש, אליו אלפי מאמינים שואפים מדי שנה. כיום ישנם 24 מסגדים בחלק העתיק של העיר.
נפתא היא גן עדן מדברי. זוהי יצירה של טבע, שהאדם הפך לגנים פוריים והפך את מקדשו.
