אדז'ימושקאי בתרגום מה"אבן האפורה האפורה "הטורקית הוא כפר קטן, שנמצא 7 ק"מ מכרך, הוא זה שנתן את השם למחצבות, לאחר המלחמה החלו לקרוא למחצבות קטקומבות.
הוראות
שלב 1
בתקופה שלפני המלחמה נחצבו אבן גיר באדשימושקאי, וכתוצאה מכך נוצרו קטקומבות רבות במקומות אלה. הם הם שהפכו במהלך שנות המלחמה הפטריוטית הגדולה למקום פריסתם של חלק מכוחות חזית קרים המגנים על קרץ '. ב- 8 במאי 1942 כוחות נאצים פתחו במתקפה על חצי האי קרץ 'וכבשו את קרץ' ב- 16 במאי.
כאשר הנאצים כבשו את קרץ ', כ -10,000 גברים מהצבא האדום ו5-6 אלף אזרחי העיר - נשים, זקנים וילדים - ירדו לקטקומבות אדז'ימושקאיה. הגנת המחצבות הוכנה באופן ספונטני במהלך פעולות איבה ללא כל תוכנית מפותחת, שבקשר אליה אנשים עמדו בפני מחסור כמו תאורה, מים, אוכל, תחמושת ותרופות.
שלב 2
היעדר אספקת המים סיכן את הנוכחות במחצבות. לא היו מעיינות פתוחים מתחת לאדמה, ועל פני השטח היו שתי בארות, אחת עם מים מתוקים והשנייה עם מים מליחים. הנאצים שמרו ללא הרף על בארות ודלי מים אחד עלה כמה חיי אדם. כעבור זמן מה נהרסה באר אחת על ידי הגרמנים, והשנייה הושלכה על ידי הנאצים עם גופות חיילים סובייטים.
הפיקוד מחליט לחפור בארות מתחת לאדמה. אם לשפוט לפי הנתונים ששרדו, נחפרו שלוש בארות בבת אחת. גורלו של אחד מהם אינו ידוע ואיננו מכירים את המקום בו נחפרה באר זו. הם היו הראשונים שחפרו באר על שטח הגדוד הראשון, אף שהגרמנים למדו כי עבודות הנדסיות כאלה מתבצעות מתחת לאדמה לבניית באר, וברגע החשוב ביותר, כשהגיעו לשכבת החימר, הם הניחו חומרי נפץ על פני השטח, יצרו פיצוץ, והבאר הזו התמלאה. לכן, הבאר האחרונה נחפרה בהתאם לכל אמצעי הזהירות, השתמשו רק בכלי יד, עומקה 14.5 מטר והמים עדיין שם. מרגע חפירת הבאר יכול חיל המצב להרגיש רגוע יחסית מבחינת מים. בעיית אספקת המים נפתרה והאדז'ימושקיי יכלו להמשיך להילחם. ואכן, בימים הראשונים, בגלל הצמא, אנשים פיזית לא עמדו בזה, חלקם עלו לפני השטח ונכנעו. כעת חיל המצב עם כוחות חדשים המשיך בלחימה פעילה.
יריות, רימונים ומוקשים התפוצצו מעל המחצבות יום ולילה. הנאצים רצו לפתוח את המסדרון התת קרקעי, אך ללא הועיל. ואז הנאצים עוברים לפשע מפלצתי - הם מנסים להשמיד את האנשים במחצבות בעזרת גזים רעילים. מכלי רכב מיוחדים בכניסות הגרמנים הניחו גז עצבים מתחת לאדמה. בגלל התקפות הגז נהרגים הרבה אזרחים וחיילים. אנשים ניסו להימלט בכניסות רחוקות, אך הגז התפשט דרך כל מבוך המחצבה בטיוטה.
לאחר מתקפת הגז הראשונה מספר האנשים המחתרת כמעט מחצית. כדי להציל את עצמם, החיילים בנו מקלטים לגז במבוי סתום, והקימו קירות אבנים. הכניסות נסגרו בכמה שכבות של מעילים גדולים וכל מה שמנע את חדירת הגזים. הנאצים ניסו להשמיד את אדז'ימושקיי לא רק בעזרת גזים, אלא גם בעזרת מפולות. פצצות הוטמנו על פני השטח וכתוצאה מהפיצוצים נפלו טונות של אבנים על ראשי האנשים. במחצבות יש הרבה מפולות כאלה שהפכו לקברי אחים.
ב- 30 באוקטובר 1942 כבשו הגרמנים לבסוף את הקטקומבות ותפסו כמה מגנים חיים. מתוך כ -15,000 האנשים שירדו לקטקומבות, רק 48 שרדו לאחר מצור של 170 יום. בנובמבר 1943 חצו יחידות הצבא ה -56 את מיצר קרץ 'ושחררו את הכפר אדז'ימושקאי.את מה שהלוחמים ראו במחצבות קשה לתאר. אלה היו כמה אלפי אנשים שמתו בכניסות, נחנקו מגזים, הם קפאו בתנוחות שהעידו על ייסורים איומים.
שלב 3
המחצבות בקרץ 'אינן רק אנדרטה לחיילים הסובייטים, היא שטח שבו גיבורים אמיתיים שוכבים מתחת לערמת אבנים עד היום, שם תעלות ענק מעולם לא התיישרו ולא הסתתרו בסבך הזמן. קשה מאוד להיות בחושך מתחת לקמרון אבן עבה בקרב אלה שלעולם לא יעלו על פני השטח.
