בעלי חיים בשמורת חקאסיה - כל אלה שנמצאים בשטחה - חיים בתנאי טבע. תנאים אלה התפתחו לאורך תקופה ארוכה. שלוש או ארבע מאות שנה במונחים היסטוריים היא תקופה קצרה מאוד. כמובן שהמערכת האקולוגית הייתה בדינמיקה מתמדת. ליתר דיוק, זה השתנה בהתאם לתנאים חיצוניים. יש לציין ששיטות חיזוי מודרניות מאפשרות להבין ולהסביר הרבה.
כמובן שחיות השמורה נמצאות בסביבה נוחה יותר. אז כדי לשמור על בעלי החיים של בעלי החיים, מבוצעת ירי ממוקד של זאבים. "הטורפים האפורים" הללו, כפי שהם מכונים בחיי היומיום ובאגדות ילדים, הם מרכיב טבעי בסביבה. בטבע, הזאב מבצע פונקציות מסוימות הידועות לכולם. יחד עם זאת, בתנאים מסוימים הם מסוגלים להפר את האיזון הקיים. חורפים קפואים ומושלגים מקשים על עזים, צבי, איילים ושאר בעלי חיים אחרים לגשת למזון. כתוצאה מכך הם נחלשים והופכים לטרף קל עבור זאבים.
האדם מפריע למהלך החיים הטבעי ובעלי החיים בשמורה מקבלים תמיכה. תמיכה זו באה לידי ביטוי לא רק בירי טורפים. בנוסף, הציידים מארגנים מזינים מיוחדים לאיילים ולבעלי פרסה אחרים. וכך משנה לשנה, מדור לדור, החיים זורמים במאגרים ובמילואים. קטגוריה מסוימת של בעלי חיים - סנאים, שבבים, דובים - ניזונה מצנוברים. דוב, באופן כללי, אוכל הכל - גם מזון צמחי וגם בעלי חיים. אבל, למשל, לסנאים קשה באותן עונות שבהן אין קציר של צנוברים. ואז, בחיפוש אחר אוכל, הם יכולים לעזוב את השמורה.
בעלי החיים של השמורה, אפילו הבולטים ביותר, הם בעלי ערך מסוים עבור הטבע בכללותו. תאר לעצמך אם הצ'יפס נעלם מרשימת החיות. החיה בכלל לא גדולה, שחיה ליד אדם. ליתר דיוק, מי שיכול לתת לאדם לבוא אליו במרחק קרוב מאוד. אנשי טייגה זקנים אומרים שאפשר להחזיק אותו בכלוב בבית והוא יטיל באופן קבוע צנוברים עבור הבעלים. מקרה כזה סיפר לי ותיק מהקמת הכביש המהיר אבקאן-טיישט. זה היה מזמן. עכשיו הילדים לא מכירים את תושבי הטייגה בשמם. לפעמים הם מבלבלים בין שבב לבין גירית. ובכן, זה לא העניין.
