שנים רבות עברו מאז המלחמה הפטריוטית הגדולה, אך הזכרון של העמוד הטרגי הזה בהיסטוריה חי עד היום. אחת הראיות לאירועים ההם היא חאטין.
חאטין
זהו מתחם זיכרון שהפך לסמל של אומץ והתרסה של בני הגבורה של בלארוס, שספגו אינספור קורבנות בשם החיים והניצחון. המתחם ממוקם בסמוך לעיר לוגאויסק.
בבוקר ה- 22 במרץ 1943, שישה קילומטרים מהכפר חטין, ירו פרטיזנים סובייטים לעבר שיירה נאצית. כתוצאה מכך נהרג קצין גרמני - האס אס האופטסטורמפירר האנס וולק, המועדף על היטלר. פשיסטים צמאים לנקום פרצו לחאטין. כל אוכלוסיית הכפר גורשה מבתיהם ונכלאה בסככת חווה קולקטיבית. הם לא חסכו על אף אחד - לא קשישים, לא נשים, ולא חולים ולא ילדים. כפר שלם נהרג על ידי הנאצים - 149 אנשים נשרפו בחיים.
בשנת 1969, במקום בו נשרף כפר יחד עם האנשים, נפתח מתחם זיכרון לזכר כל תושבי בלארוס שנספו.
לפני הכניסה יש מוזיאון קטן, רק כמה אולמות קטנים. הקפידו לבקר בו, לקרוא את המסמכים, להסתכל בתמונות. כשאתה עובר באקספוזיציה אתה "צולל אל העבר ורואה את המלחמה במו עיניך."
הדבר הראשון שתראו כשתגיעו למתחם ההנצחה יהיה הפסל בן השש מטר "האיש הלא נכבש". היא מתארת את ג'וזף קמינסקי, הניצול היחיד מאותה טרגדיה נוראה. הוא הצליח לשרוד רק בנס - פצוע ונשרף, הוא שב להכרתו בשעת לילה מאוחרת כאשר העונשים עזבו את הכפר השרוף. בזרועותיו הוא מחזיק את אחד מארבעת ילדיו המתים.
מקום זה מושווה לספר, שכן כל חלק במתחם הוא דף נפרד מההיסטוריה של המלחמה הפטריוטית הגדולה:
"בית העלמין של הכפרים" מוקדש להתנחלויות שנהרסו על ידי הנאצים ומעולם לא הועלה מהאפר.
"עצי חיים" הם סמלים של כפרים שנבנו מחדש בימי שלום.
חומת הזיכרון היא אנדרטה לאלה שעונו במחנות ריכוז וגטאות.
26 אובליסקים בצורת ארובות עם פעמונים מסמלים את הבתים השרופים של חאטין.