מונטנגרו היא מדינה אירופאית קטנה הממוקמת ממש על שפת הים האדריאטי. למרות גודלו הצנוע יחסית, למדינה זו יש שפה ייחודית משלה.
שפה מונטנגרית
למונטנגרו, המכונה לעתים גם מונטנגרו, יש שפה ממלכתית משלה, אשר נקראת מונטנגרו. יחד עם זאת, תהליך רכישת השפה שלה על ידי מדינה קטנה זו כלל לא היה פשוט. כך שעד 1992 כל תושבי מונטנגרו, על פי החקיקה שהייתה באותה תקופה, נאלצו לדבר בשפה הסרבו-קרואטית. בשנת 1992 הכירה המדינה רשמית בצורת השפה הסרבית שלה - הניב יקבה. ורק בשנת 2007 אומצה חוקת המדינה, בה הוקדש סעיף 13 במיוחד לשפת המדינה. היא קבעה במיוחד שהשפה המונטנגרית הופכת לכזו מרגע אימוץ החוקה.
לפיכך, מעמד המדינה של שפה זו התקבל לפני פחות מעשר שנים, ולפיכך אין לה חלק מהחוקים והסטנדרטים האופייניים לשפות מבוססות יותר. לדוגמא, עדיין לא נקבעו סטנדרטים ספרותיים מקובלים ביחס לשפה המונטנגרית, מה שמבטיח חופש יצירתיות לסופרים הכותבים בשפה זו.
מאפייני שפה
השפה המונטנגרית שייכת לקבוצה הדרומית-סלאבית. השימוש באותיות האלפבית הקיריליות והלטיניות בכתב, והשימוש בשניהם מאושר על ידי סעיף 13 לחוקת מונטנגרו. במובנים רבים, ניב זה ממש דומה לסרוב-קרואטית, ששימשה בעבר באופן פעיל במדינה.
אף על פי כן, לטענת מומחים בתחום הבלשנות, קיים הבדל מהותי ביניהם, שנרשם גם בתקופה שבה שפת המדינה של מונטנגרו הייתה הניב יקבה של השפה הסרבית. העובדה היא שבסרביה עצמה ובמדינות המשתמשות בשפה שלה לתקשורת, אומצה מה שנקרא "אקביצה" לעומת "יקביצה", הדומיננטית בשפה המונטנגרית.
לכן, פירוש הדבר שמילים הדומות במשמעותן בשתי השפות הללו מבוטאות באופן שונה. לדוגמא, המילה "יפה" בסרבית נכתבת כ- "lepo" וקוראת, בהתאם, "lepo". בתורם, מונטנגרים כותבים את המילה הזו כ"ליז'פו "וקוראים אותה כ"ליפו", ומכניסים בה את אותה המשמעות.
בנוסף, בשל קרבתו הגיאוגרפית למדינות המשתייכות לקבוצות לשוניות אחרות, למשל, יוון וטורקיה, למונטנגרו יש בשפתה מספר משמעותי של מילים מושאלות שהגיעו ללקסיקון המונטנגרי משפות מדינות אלה. העובדה שהייתה תקופה בהיסטוריה של מונטנגרו בה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה שיחקה כאן גם תפקיד.
