איחוד האמירויות הערביות, או פשוט "אמירייטס", היא מדינה קטנה הממוקמת באחד המקומות החמים והיבשים ביותר על פני כדור הארץ, בחוף הדרומי של המפרץ הפרסי. הוא מורכב משבע מלכות מוחלטות - אמירות. בירת הגדולה שבהן, העיר אבו דאבי, היא גם בירת המדינה כולה.
ההיסטוריה של האמירויות עד המחצית השנייה של המאה ה -20
האמירויות הן דוגמה מדהימה ומלמדת כיצד בזכות משאבי טבע ומדיניות קולנית ניתן להפוך את חייה של מדינה בזמן קצר ללא הכר.
מאז ימי קדם, על חוף ערב המפרץ הפרסי, אנשים שהתגוררו ביישובים קטנים התפרנסו מדייג ופנינה. באמצע המאה השביעית נפלו ארצות אלה בשליטת הערבים, שהתאסלמו עד אז. הכובשים בנו כמה ערים: שרג'ה, דובאי, פוג'יירה. ובסוף המאה ה -15 החלו האירופאים לבנות שם מבצרים באופן פעיל, משום שהם היו מעוניינים לשלוט בנתיבי סחר חשובים מאסיה לאירופה. תחילה הם היו הפורטוגלים, ואז הגיעו הבריטים. בסופו של דבר, הצי הבריטי החזק השתלט לחלוטין על מי המפרץ הפרסי. ובשנת 1820 אילצו הבריטים את השליטים המקומיים לחתום איתם על הסכם, שנתן לבריטניה את הזכות לבנות בסיסים צבאיים בריטיים על החוף. כך נוצר "אמנה אומן" האמירית.
בראשית שנות העשרים התרחש אירוע חשוב: התגלו עתודות נפט ענקיות באמירות. באופן טבעי, הבריטים אילצו מיד את שליט החוזה עומאן לסיים איתם ויתור על הזכות להתפתח. רק בשנת 1971 הוצאו סופית הכוחות הבריטיים משם, והוקמה מדינה עצמאית, שהורכבה ראשונה מ -6, ומאז 1972 - מ -7 אמירות.
האמירויות כיום - רמת חיים, כלכלה, תיירות
המבנה הממלכתי של האמירויות הוא ייחודי. זהו שילוב מדהים של צורות ממשל מונרכיות ורפובליקניות. רוב האוכלוסייה היא מוסלמית, אך בניגוד לסעודיה השכנה, חסידי דתות אחרות חופשיים לנהוג בטקסים הדתיים שלהם. לנורמות השריעה יש השפעה עצומה על ההתנהגות בחברה, בחיי היומיום, כמו גם על כללי העשייה העסקית.
הודות לזרם העצום של רווחי מט ח ממכירת נפט, החוף הצחיח של המפרץ הפרסי עבר שינוי ללא הכר. עיר הבירה אבו דאבי הפכה לעיר אולטרה מודרנית עם גורדי שחקים ענקיים, מלונות יוקרה ומרכזי קניות מדהימים, שבהם יש אפילו זירות קרח. אתה יכול לשחות בים החם כל השנה. לכן, ישנם תיירים זרים רבים באמירויות (אם כי הם צריכים להקפיד על קוד הלבוש וכללי ההתנהגות, השונים בכל אמירות).
