פסל החירות, ששמו המלא והרשמי הוא "חירות המאירה את העולם" (או חירות המאירה את העולם), הוא אחד הפסלים המפורסמים ביותר לא רק בארצות הברית, אלא ברחבי העולם. זו מתנה מאזרחי צרפת לרגל מאה שנה למהפכה האמריקאית.
היסטוריה של בניית הפסל
יוצר פסל החירות הוא הפסל הצרפתי פרדריק אוגוסט ברתולדי, שעל פי האגדה אף הזמין דוגמן להצטלם לרעיונו. הוא האמין שהיא איזבלה בויר, אשתו של יצחק זינגר המפורסם, שתרמה התפתחויות מעניינות רבות לתעשיית מכונות התפירה.
האמריקאים מכנים גם את פסל ניו יורק "סמל ניו יורק וארצות הברית", "סמל החופש והדמוקרטיה" ו"גברת החירות ".
על פי התוכנית המקורית, "חופש" היה אמור להיות מותקן בפורט סעיד (שטח מצרים). יתר על כן, במקרה זה, הפסל ייקרא ככל הנראה "אור אסיה". אך למרבה הצער, ואולי למרבה המזל, ממשלת מצרים החליטה אז שהובלת הפסל תעלה לתקציב המדינה יותר מדי.
בוני צרפת השתמשו בעבודותיהם רק בחומרים מקומיים. במהלך הבנייה נרכשו גם נחושת בשקיר ומלט גרמני.
השלמת עבודות הבנייה התרחשה בשנת 1884, ולאחר מכן ביוני 1885 הגיע "חופש" לנמל ניו יורק ב -214 ארגזים וחולק ל -350 חלקים. הפתיחה הרשמית של האנדרטה מתחילה ב- 28 באוקטובר 1886 ותושבים רבים בעיר ואורחיה התכנסו בטקס הרשמי.
מיקום ומאפיינים אחרים של פסל החירות
רשויות המדינה בחרו באי החירות, הנמצא שלושה קילומטרים דרומית-מערבית לקצה הדרומי של מנהטן, כמקום האיסוף והמיקום הקבוע של הפסל.
עד שנת 1956 לאי החירות היה שם אחר - "האי בדלו", אם כי תושבי ניו יורק כינו אותו בשם הפסל מאז התקנתו.
גובה פסל החירות באי החירות הוא 93 מטר מהקרקע עד קצה הלפיד, ו"גובהו "של" החירות "עצמו הוא 46 מטר. משקל מבנה הפלדה הוא כ 125 טון, ובסיס הבטון שלו הוא 27 אלף טון. בעת יציקת יריעות נחושת דקות של 2.57 מילימטרים, מהם נבנה הפסל, נעשה שימוש ב 31 טון נחושת.
192 מדרגות מפרידות בין המבקרים מהאדמה לחלק העליון של הכן, ו- 356 מדרגות מהכן אל כתר "החופש". בכתר עצמו מכינים 25 חלונות המסמלים את הקרניים השמימיות המאירות את המדינה, העיר ושאר העולם. על הכתר בנויים גם שבע קרניים, שמשמעותן שבעה ים ומספר זהה של יבשות.
נכון לעכשיו, מרפסת התצפית שבכתר הפסל באי החירות סגורה לשחזור, אך לאחר השלמתו ניתן יהיה לטפס עליו במעלית.
