תיירות אקולוגית מוגדרת כנסיעה ולימוד אחראי של אזורי טבע ותרבות ייחודיים, בתנאי שמגוון ביולוגי טבעי יישמר ושיפור הרווחה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה המקומית.
עם התפתחות טכנולוגיות התחבורה והמידע, ישנם פחות מקומות בכדור הארץ שאינם נגישים למטיילים מכוונים. יחד עם זאת, יותר ויותר אנשים חושבים על ההזדמנות לחקור את העולם, פינותיו הנידחות ביותר, ולמזער את רמת ההשפעה שלהם ואת תוצאות הפלישה. תיירות אקולוגית הופיעה כתגובה בזמן למודעות העצמית והגדלת הצרכים של פלח האוכלוסייה המכוון לסביבה.
המושג תיירות אקולוגית מרמז על עדיפות האינטרסים של הגנה ושמירה על הטבע, במיוחד על רקע הגלובליזציה והתעצמות עסק התיירות במדינות שונות, ויש לו מספר מאפיינים.
- השפעה מינימלית על הסביבה הטבעית, באמצעות תחבורה העומדת בתקני תיירות אקולוגית - אופניים, סירות לא ממונעות, הימנעות מדלקים מזהמים
- כבוד לתרבות ולאופי המדינה המארחת, תמיכה בארגוני הסביבה המקומיים
- זמינות הטבות לקהילות המקומיות והשתתפותן החובה בקבלת החלטות
- נוכחות של היבט חינוכי ועלייה בתרבות האקולוגית, הן עבור המטיילים והן עבור האוכלוסייה המקומית
פיתוח תיירות באזורים טבעיים רגישים לסביבה ללא תכנון וניהול תקין עלול לאיים על שלמות מערכות אקולוגיות ותרבות מקומית. גידול במספר המבקרים מוביל תמיד להתדרדרות ניכרת של הסביבה. פארקים לאומיים, שמורות טבע ואזורים מוגנים אחרים הם מקומות אידיאליים לתיירות אקולוגית, אך יישום העקרונות הטמונים ברעיון עצמו מחייב איזון עדין בין רווח לשימור, בין טובת האישית של המארגנים לתועלת הציבור.
